סביונים

הריח של הסביונים היה הריח שהכי הרגיע אותה. היה לה נעים גם להרגיש ברגליים את הטל על העשב בבקר ולהתענג על הטעם של החמציצים שמילא לה את הפה בחמצמצות מכווצת. אימא שלה תמיד אמרה לה לא להגזים עם החמציצים כי אולי עברה שם פרה בדיוק היום ועשתה עליהם פיפי.
היא התבגרה, התחתנה והפכה אימא לארבעה. הבעל שלה פתח חברה לסימולאטורים של מטוסים והרוויח הון עתק. המתעשרים החדשים, קראו להם, כל שנה הופיעו ברשימת המיליון של "ידיעות אחרונות". המעמד מחייב ובונים בית.
הבעל שלה לקה בתסמונת "סאן ג'מיניאנו"
תמיד צריך להוכיח למי יש יותר גדול. אז בנינו טירה, בית ענק על מגרש עצום.
הכול צועק, תראו מה יש לי! תראו כמה יש לי! המקלחות ליד הבריכה יכלו לשמש כבית למשפחה ממוצעת. רכבת אווירית הטיסה הכול מאיטליה, את המטבח, הנגרות, הריצופים, חדרי האמבטיה, הרהיטים ואת חפצי האמנות.
כשהגענו לתכנון הגינה, מצאנו מתכנן ,אנגלי לשעבר ,ששילב נחל זורם סביב הבית שנשפך לבריכה קטנה בדיוק ליד מגרשי הטניס.
בגינה היו כמה פינות הסבה מרוהטות בריהוט קש אקסקלוסיבי ונתנו לאחוזה תחושה של ארץ אחרת. על אחד העצים בנו לילדים בית עץ, שלא חמק אף הוא מתסמונת הגודל. חברה שמתמחה בבתי עץ בנתה אותו במדויק לפי מידות הענפים ואפילו חשמל ומים העלו לשם.
בתוך הפאר, ההדר והעושר, הייתה לה רק בקשה אחת.
בקצה הגינה תחמנו בגדר שטח של 50 מ"ר שבו לא נגענו, שם נתנו לטבע והוא לקח. גדלים שם פרא סביונים וחוביזה וחמציצים ( בלי פרה) ויבלית ובכל שנה, בדיוק באותו מקום, פורח צבעוני קטן.
וכשהיא רוצה באמת לברוח, לנוח, להירגע מחיי הפאר, היא פותחת את השער הקטן ונכנסת לגינה שלה.
היא יושבת על העשב והשמש מלטפת אותה והיא שקטה.