נפגשנו ב"ארומה",הוא גירד את הראש במבוכה קלה והתחיל לספר: "אשתי נסעה לשלושה שבועות לניו יורק ונשארתי לבד עם הילדים. קמתי בשש בבוקר, ישבתי חצי שעה עם קפה ועיתון ואז זה התחיל.
ארוחת בוקר לילדים, 3 סנדוויצ'ים לגן ולבית הספר, מעיר, מלביש, עוזר עם הנעליים, מאכיל, קקי , פיפי, לא רוצה, אבא הוא מרביץ לי, די זה שלי, שוב קקי, אבל אני לא רעבה, שכחת את הסנדוויץ', איכס חביתה, אור יכולה לאכול כאן בצהריים? , תצאו כבר, אני מאחר לעבודה, לא 'כפת לי, עזוב אותי , אבבבבבאאאאא....... וכולם בחוץ. סוף סוף אפשר להתחיל להתפרנס,כלומר ללכת לעבודה, כלומר לנוח.
חזרה מעבודה, סיבוב שני,
שוב רחצתי, האכלתי, ניגבתי, יצאתי לגן שעשועים, חזרתי עם עוד ערימת חברים, כולם רצו לאכול, נשפך, רבו, בכו, נשפך, רבו, בכו, נשפך, רבו, בכו.....
בשעה תשע אמבטיות, סיפור לפני השינה, מתי אימא תבוא?, כביסה, מדיח כלים ולהתחיל לבשל למחר.
באחת עשרה, רגע לפני שאיבדתי את ההכרה, חשבתי שאם מישהו היה מגיע עכשיו ורוצה סקס, הייתי רוצח אותו במקום.
עכשיו כשהבנתי, לא משנה כמה יעלה, העיקר שיהיה לה נוח והיא תהיה רגועה."
רשות הדיבור עברה לגברת. בחיוך ניצחון, בלי לגרד במבוכה בשום מקום, היא החלה לירות: "אני רוצה משטח ענק במטבח שאוכל לפזר את הצלחות והפיירקסים ולעבוד בסרט נע.
אני רוצה מקום לנעליים בכניסה. אני לא יכולה לסבול שהם מסתובבים עם נעליים מלוכלכות ומלאות חול בכל הבית.
אני רוצה אמבטיה ענקית עם מדף לידה , עליו אוכל להניח את כל הסלסילות עם הברווזים והאוניות עם ארון כביסה שיהיה מחולק לארבעה תאים, בגדים לבנים, צבעוניים, כלי מיטה ומגבות , תחתונים וגרביים.
בעצם, כשאני חושבת על זה , אני רוצה חדר כביסה. לא סתם מכונות כביסה במרפסת, אלא חדר אמיתי עם ארונות שירות ומשטח עם כיור .
אני רוצה בחדר משפחה , ספריה גדולה שבחלק התחתון שלה יהיו מגירות ענקיות שאוכל בצ'יק צ'ק להעיף לשם את הצעצועים והבית יראה מסודר.
ובחדרים רק דלתות מלאות, שכשאני סוגרת אותן אין סיכוי שאשמע את הרצח שמתבצע בחדר השני.
והמיטה שלנו, שתרגיש כמו חלום ,ענקית, רכה, עם המון כריות גדולות ושטיחים שעירים "
מקץ חמישה חודשים של הגשמת חלומות ותוצאה מרהיבה, חזרנו ל"ארומה" לשיחת סיכום.
והיא תיארה את זה ככה: " איזה תענוג, בבקר אני יוצאת כמו המלכה ויקטוריה מתוך המיטה העצומה עם הכריות הרכות והתפוחות, מניחה את הרגליים על השטיח הרך כמשי, מסיטה קלות את הוילון ונוף ירוק ויפה נפרש דרך החלון הענק.
אני מכינה ארוחת בוקר בנוחיות על המשטח הענק במטבח . מסדרת בשורה על השולחן את שלושת הסנדוויצ'ים ולידם את בקבוקי המים. אחרי שכולם מסיימים ארוחת בוקר , הם ניגשים לארון שבכניסה, שולפים כל אחד את נעליו ויוצאים לדרכם. כשכולם חוזרים, הילדים נכנסים לחדר, סוגרים את הדלתות ויש שקט מוחלט בבית. בינתיים אני נכנסת לחדר הכביסה, מפעילה מכונה, שמה מוסיקה, מעבירה מגהץ על כמה חולצות כפתורים של בעלי, פסטורליה. בערב, הילדים נכנסים לאמבטיה, מורידים מהמדף את הסלים עם הברווזים ומשתכשכים. אחרי שהם הולכים לישון אני מכניסה ברגע את הצעצועים למגירות הגדולות ושוב הבית נעים, מסודר ושקט."
"וואו" , התפעלתי מהתיאור, "ממש סדרה אמריקאית".
"נראה לך?", היא צעקה עלי, "איפה את חיה? אני שופכת את עצמי בקושי מהמיטה בבוקר, ומתחילה בטירוף: מעירה, מלבישה, מאכילה, קקי , פיפי, לא רוצה, אימא הוא מרביץ לי, ... אבל אני לא רעבה....עבודה,,, חזרה.....גן שעשועים, רבים, בוכים, ...מוצף...הצילו.".
ומה אתך ?... שאלתי אותו , איך אתה מרגיש?
"אני? מה אני אגיד לך, כל יום באחת עשרה בלילה, רגע אחרי שהיא מאבדת את ההכרה ואני מבין שסקס כבר לא יהיה, אני נזכר בצער שקודם לפחות היה לי כסף. "
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965