ענתי חוגגת היום יום הולדת, קניתי זר של צבעונים וקפצתי לברך .
מצאתי אותה אחוזת התרגשות, הערב תהיה פגישה נרגשת עם כל בני המשפחה והבית לבש חג. שמחתי לראות כמה יפה נראה הבית שנה אחרי שסיימנו לבנות. הרהיטים נשארו בדיוק באותה הזוית בה מיקמנו אותם , אין תמונות של המשפחה בשלל צבעי מסגרות על כל קיר פנוי , אין פרחים מלאכותיים על המזנון ואין שערות של כלב על השטיח. בית מתוחזק לתפארת וניכר עליו שהוא מטופל באהבה.
ענתי לקחה יום חופש מהעבודה כדי להכין את החגיגה שלה. במטבח הגדול עמלו היא ומריה הפיליפינית על ארוחת גורמה ושפע עוגות יומולדת .
לכל אחד היא הכינה מה שהוא אוהב, גלעד מאושר כשמכינים לו את עוגת השכבות המכונה " האלוהית". לרותם היא בישלה לזניית גבינות ולניר מרק תאילנדי עם פירות ים.
אתמול היא הסתפרה ועשתה צבע , מקווה כל כך שמישהו ישים לב.
ישבנו קצת לפטפט בגינה ליד הבריכה. מזמן לא ביקרתי ובינתיים הגינה הפכה ג'ונגל של ממש. כל צבעי הפרחים והשיחים התערבבו זה בזה, פעמוני הרוח שצלצלו בעדינות בין ענפי העצים התערבבו עם ציוצי הציפורים ושילוב של הצבעים והצלילים היה כמעט כמו נגיעה בשלמות.
דיברנו על השינויים בחיים בעקבות המעבר מדירה בבניין משותף לבית כל כך גדול.
ברור לכל עין שאיכות החיים השתפרה לעין ערוך, מרחב המחייה, הפרטיות, העוזרת הפיליפינית שמתגוררת איתם, הגינה עם הבריכה וכל סממני השפע . נזכרנו איך בדירה הקודמת הם חיו אחד בתוך השני, בכל מקום רבצו ילדים וחברים של הילדים , שכנה משועממת ובעל עייף. צחקנו מהריבים על השלט של הטלוויזיה ועל התור למקלחת. ענת נזכרה איך חייהם היו שזורים זה בזה ואיך החברים של הילדים היו מבלים איתה שעות במטבח כי החדרים היו קטנים מידי לאירוח.
תגידי ענתי, שאלתי אותה כשגמרנו להיזכר, איך הילדים מסתדרים עם השינוי? החיוך שלה נעלם לרגע כשהיא הסבירה לי שלעיתים הפער בין מרחב ומרחק מאוד קטן.
המרחב הוא כמו המערה הכחולה בים מול חופי סיני , מפתה ומזמין ואז בולע.
רותם בת חמש עשרה וחצי, את יודעת איך זה, נבלעה במרחב. הערב היא תצא מהיחידה שבנינו לה בעליית הגג, תיפרד מהחדר הפרטי, מהטלוויזיה, מהמחשב האישי, מהטלפון ומהג'קוזי , תרד 17 מדרגות ותצטרף לארוחת ערב לכבוד אימא שלה.
וניר בן השבע עשרה, גם אותו כבש השפע. הערב הוא יעלה מיחידת הדיור שבנינו לו במרתף, ייפרד גם הוא לשעה קלה משולחן הביליארד, מהמטבחון, ממערכת הסטריאו ומהגיטרה, ייפגש סוף סוף עם אימא שלו ואבא שלו ואחותו הקטנה. ולכמה רגעי חסד הרוח תחזור לנצח את החומר.
התרגשות המפגש התחלפה בחשש . האם נוחות החיים היא גם איכות החיים?
ואיך יודעים מהו המדד לאיכות ומה המחיר? ואולי צלצול פעמוני הרוח שכל כך ערב לאוזניי הוא בעצם צלצול אזהרה?
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965