תום עברה דירה. היא החליטה שזהו, ארזה מזוודה ויצאה לחיים החדשים שלה. דירה בבנין בן 60 שנה במרכז הישן והטוב של תל אביב. דירת חלומות, מציאה מושלמת, איזה יופי. הדלת נפתחת לתוך קיר עם "שפריץ " לבן אכזר ודוקרני שכל מפגש איתו מצריך חבישה זריזה של זרוע מדממת, הדרך לסלון עוברת במבואה חשוכה, קודרת ומפחידה, הסלון אמנם ענק אך בקיר שבינו לבין החדר שלה משולבות קוביות דקורטיביות בנות 60 שמדי פעם נופלות והחברים של יואב השותף יכולים להציץ לה. מחצית משלבי התריסים שבורים, ובמחצית השנייה המנגנון תקוע, בכל הארונות החומים והכבדים יש ערימות אבקה לבנה, רמז לדיירות המשנה, תולעי העץ, איתן היא חולקת את הדירה. סביב מפוזרות ספריות גדולות, חומות וריקות, עשרות מדפים ריקים, זכר לספרים שמלאו את ביתו של בעל הדירה. ארונות בפורמייקה ירוקה ושיש סדוק בחום כהה מגדירים את עיצוב המטבח. הדלתות נסגרות רק בחלקן, החשמל תקין רק בחצי מהחדרים, הדוד חלוד ונוזל, המזגן נפטר בשיבה טובה ובדירה ממול גרה שכנה משוגעת עם שיער חצי שחור וחצי לבן שנראית כמו כלב שיצ'ו.
תל אביב במלא הדרה.
תום הגיעה אל האושר וכולה קורנת. ניסינו לתת לאושר קצת טאצ' עיצובי, לרכך את הכבדות הפולנית העתיקה, את אימת האפילה כשלרשותנו תקציב סטודנטים ובמילים אחרות, אין לי שקל ובבקשה תעשי שיהיה יפה. התרגלתי שלקוחות אומרים לי שאין להם תקציב, אבל המשפט בדרך כלל בא עם תוספת , ...... מעל חמש מאות אלף שקל. במקרה זה המילים "אין לי" הגיעו לבד לפיכך התחלנו לקבץ נדבות. חנה תרמה שולחן עם ארבעה כסאות שונים לפינת האוכל, סבתא ז'ניה נתנה לה ציור על קנבס ענק שהיא ציירה בחוג אמנות במתנ"ס, באמצעותו פתרנו את כיסוי הקיר האכזר מול דלת הכניסה. איזו דודה תרמה ריהוט סלון ישן, פיזרנו מראות, קצת כריות צבעוניות, שטיחים זולים מהשוק, קצת ספרים, דיסקים והרי דירה מרוהטת לתפארת. החלונות עדיין לא זזים, השיש במטבח עוד סדוק ותולעי העץ יושבות עם תום ויואב לאכול ארוחת בוקר.
למרות הכול ואף על פי, מי שנכנס לא רוצה לצאת, לא צעירים ולא ההורים שלהם. הבית הזקן הוצף בחברים ונמלא צחוק, שמחה ונעורים. במרפסת המטבח עשרות בקבוקי בירה ריקים שמחכים להחזרה תמורת כמה שקלים בהם ניתן לקנות עוד בירה. על הספות הישנות יש גיטרות, ספרי קריאה מעורבבים בספרי לימוד. הכול כל כך חי עד שלפעמים נדמה לי שאפילו המזגן המנוח חזר לחרחר.
האם יש באמת חוקים לעיצוב פנים? האם יכול להיות שתרבות המזרח ותרבות המערב ,כיווני המיטה, הפרחים בפינה הדרומית ופכפוך המים בפינה הצפונית הם בעצם הטעייה?
אני עוברת בין הבתים שלי, עם הזרימה הנכונה בחללים והשפה העיצובית המדויקת, עם המטבחים ממילאנו והרהיטים האקלקטיים, עם גופי תאורה מפוסלים וכלב שיצ'ו אמיתי ( ולא שכנה שנראית כמו ), עם הגינות העצומות, הבריכות והג'יפים בחניה וחושבת לעצמי,
מצחיק איך לפעמים דירה ישנה, חומה, מרופטת וחשוכה יכולה להיות כל כך צעירה
ואילו דירה חדשה בהירה ומפוארת יכולה לפעמים להיות כל כך זקנה.
ואולי הכול חזיון תעתועים , אולי זו לא העין שרואה אלא הלב שמרגיש
ובעיצוב פנים נכון, תחושת הלב מאירה את העיניים.
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965