וואי וואי כמה שהוא כעס, מאוד מאוד כעס, כל כך כעס, מן כעס כזה של חוסר אונים ותסכול .
הוא התעצבן ואני חטפתי, אוהו, כמה חטפתי.
"בכיף שיהיה לך", הוא אמר לי, "אף אחד לא סופר אותנו ועכשיו גם את ככה?
כתבת על משפחות, כולן חיות כמו זוג יונים, שובך שלם עבר לך מתחת לידים, אפילו על הומו כתבת פעם. קראתי, נהניתי, פרגנתי, אבל מה שהקפיץ אותי זה כשכתבת על חד הוריות.
שוב פמיניזם, שוב המין החלש שעושה הכל לבד, הנשים המוצלחות שצריכות להתמודד עם בעלי מקצוע, קריירה וגידול ילדים. תסתכלי עלי", הוא אמר לי,"תגידי לי מה את רואה?
אני נראה לך כמו גבר מסוקס במגפי בוקרים, עם סיגריה בזוית הפה ואקדח בנרתיק החגורה? הה? ברצינות אני שואל", הוא הוסיף," איך אני אמור להתמודד עם שיפוץ?
גם אני חד הורי, יש לנו משמורת משותפת על הילדים. גם אני משלב בין קריירה לגידול ילדים וגם אני צריך להכין בית למסגרת החדשה שנוצרה.
זה נראה לך קל? אני בסך הכול בחור בסדר, עם עבודה בסדר ומשכורת בסדר וטויוטה עם לוגו בסדר ונראה בסדר, אבל כלום לא באמת בסדר. בבנק אני לא נחשב חבר של כבוד מאז הגירושים, בעבודה כבר מעקמים לי את הפרצוף בכל פעם שאני צריך לצאת לאסוף את הילדים, אני מנסה ללמוד לבשל ובינתיים יש לילדים כבר את כל הצעצועים של מקדונלד ועכשיו הצרה הזו של השיפוץ. אני לא מבין כלום בלעצב בית ואם תבקשי ממני שוב לבחור בין בטון אפור משופשף לבין בטון אפור מולבן, אני מתאשפז מרצון. אני לא יודע איך אני רוצה לחלק את ארונות המטבח, כמה מגירות לשלב ובאיזה עומק. אני לא יודע אם אני רוצה שארונות חדרי הרחצה יהיו תלויים באוויר או שיגיעו עד הרצפה ופייר, גם ממש לא אכפת לי. אני לא יודע באיזה צבע לבחור לקיר של חדר הילדים וכשאמרתי לך שהסגלגל וירקרק שהצעת מאוד יפים, סתם אמרתי כי רציתי לשמח אותך, הייתי אומר את אותו הדבר בדיוק גם אם היית שואלת אותי על אדום וכתום, אז פשוט תעשי מה שאת רוצה.
אני מניח שעכשיו תהיי בשוק מוחלט, אבל הכנות מעל הכל, לא? אז תדעי לך שאני דווקא אוהב בית בצבעים חומים כהים, כן כמו של סבתא שושנה, בדיוק ככה. אני אוהב ריצוף בגוון בז', אני אוהב דלתות חומות ובכלל לא אכפת לי שזה מקטין ומכביד על המסדרון. כל עוד המסדרון מחזיק את הדלתות ולא אני, לא אכפת לי שיהיה לו כבד.
כולם מצפים ממני שכגבר, אתמודד בכבוד מול השיפוצניקים. הבעיה היא שבפקולטת להנדסת מחשבים אין התמחות באינסטלציה, או בריצוף וגם לא בערבית, רוסית או סינית. כולם עובדים עלי בלי למצמץ ואני יודע את זה, אבל לא יודע מה לעשות עם זה.
אז תמשיכי עם האוי אוי אוי, איזה מסכנות החד הוריות, כמה קשה להן לשפץ. מהן לא מצפים להתמודד עם בנאים ואם הן מתמודדות כותבים עליהן סיפור גבורה. ממני מצפים להתנצח עם כל שרשרת בעלי המקצוע, אבל גם אני לא יודע איך ומהר מאוד אני הופך להיות אחרון בשרשרת המזון.
ממני גם מצפים שאקנה מדפים באיקאה ואתקין אותם בחדרי הילדים ושאתלה את כל התמונות ישר כשיד אחת אוחזת במקדחה וביד השנייה כוסית וויסקי, לא ככה אתן מדמיינות אותנו?
אז קבלי עוד סקופ, אין לי ארגז כלים, בחיים לא קדחתי בקיר, מקסימום במוח ואני שונא וויסקי, לפעמים אני שותה בירה וגם זה רק בחמישי בערב עם החברים.
גבר שנשאר לבד זה קשה, מאוד קשה, בדיוק אותו קשה כמו אישה לבד, אולי אפילו קצת יותר בגלל הצפיות. כך שעם כל הכבוד לרגישות שלך, אני באמת לא מבין איך פספסת אותנו ואני מאוד מקווה שהשתכנעת שגם אני שווה סיפור.
תגידי, אפרת הזאת ,מהסיפור של יולי, אפשר לקבל את מספר הטלפון שלה?
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965