הוא פנסיונר חביב, משה השכן, מתעניין בנימוס בשכנים החדשים, אשתו אפילו הזמינה אותם פנימה לקפה ועוגה שבדיוק יצאה מהתנור. משה הראה להם את הפסלים שהוא מפסל מאז שהוא יצא לפנסיה ועשה להם סיור בגינה הגדולה והמטופחת שלו.
באמת שהייתי כותבת על משה עוד דברים רבים וטובים אלמלא רציתי שהוא יתפגר, או ייחטף על ידי משפחת פשע, או סתם יעלם בנסיבות מסתוריות.
כשהעוגה עוד הייתה חמה וטיילה במערכת העיכול, משה התחיל לכתוב.
סופר, הוא יכול היה להיות, או לפחות עיתונאי חוקר. במחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב , יש כסא על שמו. משה הוא אופוזיציה , תמיד מתנגד .
תרבות פנאי לזמן הפנסיה, מדוע להתעסק רק עם עוגות ופסלים כשאפשר להתנגד.
יש לו קלסר, למשה, או אם אדייק ארון קלסרים מסודר לפי אותיות. ובדופן של כל קלסר יש מדבקה גדולה עליה כתבה אשתו בכתב עגול ,יפה ומסודר את שם המשפחה להם מתנגדים בקלסר זה.
מלכה ממחלקת ההנדסה, הזמינה אותנו לבירור ראשון בתלונתו של משה לגבי גובה הגג, הראינו לה חזיתות וחתכים אבל היא אמרה שהדברים האלה לא ממש בסמכותה ואם לא אכפת לנו שניכנס לגרגורי , סגן מהנדס העיר ונראה לו. לקחנו מספר וחיכינו . אחרי שעתיים והרבה קפה מהמכונה, גרגורי אמר שהוא לא רואה בעיה, והתכנון עומד בחוקי הבנייה , אבל עדיף שאיציק , סגן אדריכל העיר, יעיף מבט. לדבריו, ברגע שיש התנגדות צריך להיזהר שבעתיים וכדאי לחסוך צרות ולהקפיד. חיפשנו את איציק אבל המזכירה אמרה שאמנם זהו יום הקבלה, אבל לצערה, הוא יצא ללוויה של אבא של אחד העובדים ושנבוא בשבוע הבא.
הגיע השבוע הבא ובאנו. לקחנו מספר וקפה וחיכינו . איציק עבר על התכניות ואמר שהכול בסדר ואפשר להמשיך בהגשה והוא באמת לא מבין בשביל מה טרטרו אותנו ככה.
נשמנו עמוק , סיימנו להכין את ההגשה וחיכינו לתוצאות הועדה.
ידענו שייקח כחודש עד האישור המיוחל ובינתיים טיילנו ופיתחנו את אישיותו של הבית. החלומות הפכו לחלונות והפנטזיות נכנסו דרך הדלתות החדשות שנבחרו. עם פרדי הנגר סגרנו את כל פרטי הנגרות וקלודין החתימה אותנו על הצבע הסופי של המטבח. נשאר רק העניין הפעוט של אישור מהעירייה ואנחנו מתחילים לחפור.
אחרי חודשיים הגיע מכתב מעליזה המזכירה של מחלקת הנדסה, שמזמין אותנו לפגישה נוספת עם מהנדס העיר. למשה יש בעיה קלה עם הגדר בין הבתים ושנבוא להסביר משהו.
הגענו ביום שלישי, יום הקבלה ובכניסה מאחורי דלתות סגורות, חיכה המון זועם. עליזה עמדה מול לפידי הזעם של התושבים המתוסכלים והסבירה שסגרו היום כי כולם הלכו לברית של רחל ממחלקת המיסים שסוף סוף הצליח להם ההיריון ואיזה עם נהינו שלא מסוגל לפרגן.
העם שנהינו הסתובב וחזרנו נזופים הביתה לעוד שבוע.
כעבור שנה וחודשיים , משה אמר שלא ייתכן שהצ'ופצ'יק של המרזב יהיה לכיוון הגינה שלו כי בשנה גשומה כל המים יגיעו אליו. נכון שהגינה שלו מרוחקת מעל חמישה מטר , אבל אולי יום אחד תהייה שנה ממש מאוד גשומה . הייתה גם ועדה על הצבע של הקירות ואחת על מיקום המזגנים שעל הגג, אחת על אבן החיפוי של הגדר ואחת על המיקום של הפחים.
מקץ 29 חודשים של ועדות התנגדות, שביתה במשק, פעמיים מכונת קפה מקולקלת, בחירות לראשות העיר, שפעת קשה לגרגורי (" מה אתם כועסים, כולם חולים עכשיו ") , עוד ברית אצל רחל ממחלקת המיסים וקפיצות לא רצוניות בברך ימין, הבית נמכר .
עם כמות כזו של אנרגיות שליליות ,הבית כנראה לא נועד להיות.
באותיות יפות מעוגלות וברורות, כשריח עוגה עולה מן התנור, כתבה אשתו של משה על קלסר חדש: משפחת – בזמן שמשה הזמין בחביבות את הקורבנות החדשים שרכשו את הבית ,לראות את הפסלים שהוא מפסל מאז שיצא לפנסיה.
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965