או לה לה

כשהייתי בת חמש בערך, באה לבקר את משפחת צ'יוידאלי, השכנים שלנו ברמת חן, ילדה בת גילי בשם מארי, שהגיעה מצרפת בלי לדעת מילה בעברית. הבטנו זו בזו דרך הגדר שבין הגינות והרגשנו שיהיה נחמד ביחד. זחלתי תחת גדר הרשת בשמונה בבוקר וזחלתי את דרכי חזרה בשמונה בערב. אמא שלי שאלה בפליאה איך שיחקנו כל כך הרבה שעות בלי לדבר ואני עניתי בביטחון, "בטח שדיברנו. בנינו בית מענפים בגינה, הכנו אוכל בכאילו, אני שאלתי אותה, מארי סלט? מארי שוקולד? והיה כיף ".
כמה עשרות שנים חלפו וכבר כמעט שכחתי את שליטתי המופלאה בצרפתית ואז הגיעה שרה.
שוב מצרפת כמו מארי, שוב בגילי, רק שהפעם המטרה היא לבנות בית אמיתי ולא מענפים ועלים. שרה הגיעה לשלושה ימים ככוח חלוץ כדי להכין את הבית ומשפחתה תבוא אחריה לכשייבנה.
היא נראתה כאילו תמונה מירחון אופנה חמקה מתוך הדף והפכה להיות גברת אמיתית. שיער קארה חלק עוטף פנים נקיות מקמטים. איפור מושלם, שמלת הוט קוטור, מהדסת בקלילות על עקבי סטילטו ועל הכתף מונח תיק של לואי ויטון. בול כמוני...כמעט... לי יש תלתלים, ורואים עלי את השנים, שלא לומר כל שעה בתוך השנים. במקרה הטוב אני עם ליפסטיק ובמקום סטילטו אני מסתובבת עם מגפי בוקרים כדי לא לדרוך על מסמרים באתרים... אה והתיק שלי הוא מ "יופי לי" הגלנטריה שבפינת הרחוב.
בקטגוריית הלקוחות , שרה היא מהסוג הקפדן, העקשן והדעתן. סוג הלקוחות שמזכירים שלא תמיד צריך את אוגוסט בשביל להזיע. רוב השיחות בינינו היו באמצעות הטלפון והמייל כשהיא מפזרת הוראות מפאריז ואני מנסה לבצע אותן ברעננה.
שלד הבית אפור, פרוץ ועירום. הקירות עדיין לא מטויחים, איציק החשמלאי מרעיד את בתי השכנים עם הקונגו, לחלונות עדיין לא לקחו מידות ושרה מסמסת מהשאנז אליזה שאסור לעשן באתר. איך אומרים בצרפתית פחחחחחחח ?
בפעם הבאה שיחיאל, אחמד, טארק ופאבל יזמינו אותי לקפה ,אני אמורה להגיד להם שבשלושת החודשים הקרובים הם בגמילה ? היא סימסה בקשה לא להתחיל להרעיש לפני שמונה בבוקר כי יש לה שכנה שאוהבת לישון מאוחר. במשיכת קולמוס היא ביקשה שאבדוק לפחות חמש הצעות מחיר למזגנים כדי שאולי נצליח לחסוך עוד 100 שקלים וטלפון נוסף מפאריז הבהיר לי שהיא מצפה לקבל את הבית שבועיים לפני המועד המסוכם כי הם מקדימים את ההגעה.
כל כך התגעגעתי לבית מהענפים והעלים שבניתי עם מארי.
יום אחד היא הפתיעה ובאה. הפתיעה, אך גם הופתעה לגלות שלאחמד יש פנים, שיחיאל הקבלן יודע את העבודה גם בלי הדרכה טלפונית והשכנה היא סתם נודניקית. עכשיו אין יותר ים שמפריד בין הדרישות ליישומן ואין מחשב להתחבא מאחוריו, עכשיו זה אמיתי וברגע אחד של מציאות הכל נשר ממנה, הדעתנות, הקפדנות והעקשנות.
יום ארוך בתל אביב השלים סופית את המהפך. היום התגלגל בין "או לה לה" מתלהב למראה ספה תכלת, לבין "או מרד" כשעקב הסטילטו ננעץ בקקי של כלב מקומי. זיעת אוגוסט עשתה שמות באיפור המושלם ובקארה החלק, ועם האיפור נזלו גם הקשיחות והריחוק.
היחסים בינינו התחממו, ההומור החל לבצבץ יחד עם ההנאה ולרגע הפכנו דומות.

התיישבנו בקפה שבפינת פלורנטין, שתי נשים עם תלתלים, אחת מרצון ואחת מלחות תל אביבית
והנה, כמו בגיל חמש, שוב אני משחקת יום שלם עם ילדה צרפתייה בבניית בית.
"שרה סלט?, אולי שוקו ?" שאלתי אותה מרוצה ומלאת סיפוק על שלא שכחתי את הצרפתית שלי. והמעגל נסגר.