"אני אוהב ביג האוז" , הוא אמר לי במבטא אנגלי כבד. " כשיש ביג, אני מרגיש טוב כמו אני קינג בבית. " הסביר לי ג'רי (המכונה בחיבה סוויטי) .
סוויטי הוא איש עסקים המחלק את זמנו בין המשרד המשגשג שנשאר באנגליה לבין משרד נוסף שהקים כאן. תמי, המכונה דארלינג, עובדת כאחות בחדר ניתוח ובצניעותה משאירה את הובלת הפרויקט לג'רי . כשנשאו הם הבטיחו לעצמם שהבית הראשון אותו יבנו מהיסוד, יהיה בארץ ישראל.
לפני שנתיים בתוספת ארבע בנות, הם הגיעו להגשים את החלום.
מערכת האסוציאציות שלו לקוחה מעולם התוכן שלו, דהיינו עסקים . הבגד הנכון, השעון הנכון והבית הנכון משפיעים במישרין או בעקיפין על המיתוג ומיתוג נכון מבטיח הצלחה.
תקרה גבוהה ומרשימה, פינת אוכל גדולה ומהודרת, אבן טבעית כריצוף ובריכת שחייה בחצר, ימתגו אותו כמצליחן. מחשבה כיוצרת מציאות, תשלים את כוחה של התפאורה והחזק ינצח.
מערכת האסוציאציות שלה לקוחות ממקצועה כאחות, היא בוחנת את הבית כאת גוף האדם.
המטבח משמש לב הבית. כולם זורמים בו לאורך כל היום, נפגשים מדברים, צוחקים ובוכים ולא מפסיקים לגרגר. עליו להיות גדול ומרווח דיו כדי שצירי המעבר, בדיוק כמו עורקי הלב, לא יהיו צפופים ויאפשרו לכל בני הבית לזרום בהם בחופשיות וללא הפרעה.
משטחי העבודה כצנרת מערכת העיכול צריכים להיות ארוכים ופנויים כדי שכל עבודת הבישול תיעשה בנוחיות וללא סתימות.
מוח הבית, שולחן האוכל, רחב דיו כדי להכיל את ששת דיירי הבית למפגשים יומיים , שיחות , התייעצויות ופתרון בעיות, כדי לנקות את הראש בכל יום מחדש.
שני עולמות תוכן ובית אחד שבונים דארלינג וסוויטי על אדמת ארץ ישראל.
ארץ הקודש אינה רק אדמה הקדושה , אלא גם עם וכאן לא היה קל. תמי וג'רי זוג אנגלים מנומסים, נחרדו בכל פעם מחדש מהמוני נהגים המגיחים בפראות מכל הכיוונים תוך צפירות אמת עולות ויורדות. הם נחרדו מהמסטיק שלעסה רחל מחנות הקרמיקה לאורך כל הפגישה. מאילן מחברת המטבחים שניהל בלי סוף שיחות קולניות בטלפון הנייד תוך התעלמות מהיושבים מולו. הם השתגעו משכנים שנכנסים בלי לתאם פגישה מסודרת שבועיים מראש וכמובן מאבי המסגר שחשב שמצא בזוג התמים את הזדמנות חייו לרווחים קלים.
דרך העיניים שלהם למדתי לראות דברים שלא ייחסתי אליהם חשיבות בשגרת החיים.
בדרכים למדתי להוריד את היד מהצופר ולנהוג יותר בנימוס. למדתי לזהות מקילומטרים איש מכירות עם מסטיק בפה. למדתי להעביר את הטלפון לשקט ולהשאיר אותו עמוק בתיק. האנגלית שלי השתפרה והנימוסים שלי הפכו משל נולדתי בארמון ווינדזור ולא דור חמישי ליוצאי יפו.
חלפה שנה מסיום בניית הבית והזדמנתי לאזור. עץ הזית הצעיר שנטענו ליד שער הכניסה, צמח לתפארת והצמחייה סביב הבית גדלה וכיסתה אותו כמעט כליל .
הסקרנות והגעגועים משכו אותי פנימה כדי לראות מה שלום האנגלים שלי.
היססתי אם להיכנס ככה ללא הודעה מראש, בניגוד לקוד הנימוס האנגלי, אך הסקרנות גברה.
צלצלתי וקיוויתי לטוב. תמי פתחה במאור פנים, שתי נשיקות על הלחיים השזופות שלה ונכנסתי .
התיישבנו בלב הבית , הלא הוא המטבח והיא סיפרה לי על הכיף הגדול של החיים כאן. על השמש והחופש , על הילדות שחוגגות ועל הבית הנעים. אני מניחה שגם הייתי מצליחה לשמוע את כל הסיפורים, אלמלא בכל רגע נכנסה ללא דפיקה בדלת, שכנה אחרת לבקש, להביא, או לקחת משהו . ג'רי הסתובב, כפי שחלם, כמו מלך בסלון הגדול, אלא שבמקום כתר על הראש היה לו טלפון על האוזן וצעקותיו הדהדו בין הקירות ואף חדרו בקלילות למטבח.
עשיתי השתדלות נוספת לנהל שיחה אך צפצוף מכונית מטריד וממושך החריש את האוזניים , "זו רוני הבת שלי" אמרה תמי " היא בטח רוצה שאוציא לה משהו שהיא שכחה.
הבטתי בחפיסת המסטיקים שהייתה מונחת ברישול על השולחן ,הצצתי בכותרת העיתון שבישרה על מתיחות בצפון, הקשבתי לשיחת העסקים הקולנית של סוויטי שהשתלבה בצופר חסר הסבלנות של הבת רוני וחייכתי.
וולקאם הום דארלינג וסוויטי, וולקאם הום.
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965